החיוב בארנונה נעשה ככלל על פי סוג וסיווג הנכס בהתאם לסוגי הנכסים והסיווגים הקבועים בצו הארנונה של הרשות המקומית, גודל הנכס ומיקומו בתחומי הרשות בהתאם לחלוקת אזורים בתחומה של הרשות.

סיווגו של נכס לצרכי חיוב בארנונה נקבע על פי השימוש העיקרי הנעשה בנכס (למשל מגורים, משרדים, מסחר, תעשייה, בית מלאכה וכיו"ב). בהיעדר שימוש בפועל, ייקבע לרוב סיווגו של הנכס על פי ייעודו התכנוני של הנכס.

ככל שבנכס נעשים מספר שימושים, ואשר כל אחד מהם הינו נפרד, עצמאי ואין ביניהם זיקה של ממש, יסווג הנכס כ"נכס רב תכליתי" והארנונה תפוצל למספר סיווגים בהתאם לשימושים השונים הנעשים בנכס.