צו הארנונה של רשות מקומית כפוף להוראות המחוקק הראשי ולהוראות מחוקק המשנה, אשר מגבילות באופן מפורש וספציפי את שיקול דעתן של רשויות מקומיות באשר להטלת הארנונה.

בשנת 1985 נחקק החוק לייצוב המשק, התשמ"ה-1985, אשר הגביל את כוחן של המועצות הנבחרות של הרשויות המקומיות בקביעת תעריפי הארנונה במסגרת צווי הארנונה שנחקקו באותה שנת מס ע"י הרשויות המקומיות. מאז נחקק בכל שנה חוק המשמר את אותו עיקרון.

העילה לחקיקה זו נעוצה בכך, שבמהלך שנות ה-80 נהגו הרשויות המקומיות להעלות את תעריפי הארנונה, ובעיקר את הארנונה למגורים, מידי שנה באופן לא מבוקר, כדי להגדיל את הכנסותיהן. לעומת זאת נתנו הרשויות המקומיות הנחות בארנונה למגורים, לעיתים בשיעורים ניכרים ושלא בהתאם להנחיות משרד הפנים. למצב זה היו כמה השלכות שליליות: שינויים אלה בתעריפי הארנונה השפיעו באופן ישיר על מדד המחירים לצרכן; העלאה ריאלית של שיעורי הארנונה המוטלים על המגזר היצרני והטלת אגרות נוספות פוגעת ברווחיות המגזר היצרני. מתן הנחות בלתי מוגדרות מראש בארנונה מביא לגרעון בתקציב השוטף של הרשויות המקומיות.

נוכח זאת, נחקק חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, אשר מהווה את המסד החוקי להטלת ארנונה והכללים המנחים לקביעתה החל משנת 1993. חוק זה קבע כי במסגרת תקנות שיותקנו ייקבעו סכומים מזעריים וסכומים מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים. כן נקבע כי רשות מקומית לא תפחית תשלומי ארנונה כללית, אלא אם כן נתקיימו במחזיק בנכס תנאים שיותקנו בתקנות מכוח חוק זה.

בהתאם לאמור בחוק ההסדרים התקין שר הפנים את תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993, אשר מפרטות סוגי הנחות שונות שרשאית רשות מקומית ליתן, אך לא מעבר לכך ובכפוף לכל הוראת דין.

מכוח חוק ההסדרים אף התקינו שרי הפנים והאוצר החל משנת 1993 תקנות הסדרים שנתיות בדבר הכללים באשר לקביעת הארנונה הכללית לשנת המס הצפויה, כאשר בשנת 2007 הותקנו תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007.

בתקנות אלו נקבעו סכומים מזעריים ומרביים ביחס לסיווגי הנכסים השונים אשר אותם רשאית להטיל רשות מקומית, והיא אינה רשאית לסטות מהם בכפוף לשיעור העדכון השנתי.

בהתאם לתקנות אלו מועצת עיר אינה רשאית לשנות סוג, סיווג או תת-סיווג של נכס באופן המשפיע על סכום הארנונה שהרשות מקומית רשאית להטיל, אך היא רשאית לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בו.

כן נקבע כי שטח נכס יהא כפי שהיה בשנת הכספים הקודמת, אלא אם כן נתגלתה טעות בחישוב השטח שאינה תוצאה של שיטת חישוב שונה או אם התווספה בנייה לנכס.

עם זאת, ככל שמדובר בסוג נכס אשר לא הוטלה עליו ארנונה בשנת הכספים הקודמת אלא מדובר בהטלת ארנונה לראשונה, אזי הרשות המקומית מוסמכת לקובעו, ובלבד שלא יפחת סכום הארנונה מהסכום המזערי ולא יעלה על הסכום המרבי הקבוע לאותה שנת כספים.

ככל שמועצת עיר רוצה להטיל ארנונה בשונה מכללי העדכון או לשנות סוג, סיווג או תת-סיווג שיש בו כדי להשפיע על סכום הארנונה, עליה להגיש בקשה לשרי הפנים והאוצר עד ה-28 בפברואר של שנת הכספים הרלוונטית.