ארנונה מוטלת על נישום המחזיק בנכס בתחומי הרשות המקומית. המונח "מחזיק" מוגדר בסעיף 1 לפקודת העיריות כדלקמן: "אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכול אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון" ; בסעיף 269 לפקודה נקבע כי דייר משנה בנכס (אדם הגר בחדר אחד בנכס או בחלק מחדר בנכס) לא ייחשב כמחזיק בנכס לצרכי חיוב בארנונה.

יוצא אפוא כי החייב בארנונה הנו המחזיק בפועל בנכס, ולאו דווקא בעל הנכס. כך למשל, אם בעל הנכס הודיע לרשות המקומית כי הוא השכיר את הנכס, אזי השוכר הוא אשר יחוב בתשלום הארנונה ולא בעל הנכס.

בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות אם חדל אדם להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בניין שהוא חב עליהם בארנונה, עליו למסור הודעה על כך לרשות המקומית, ולאחר מכן הוא לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים. אין בכך כדי לגרוע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

מוכר, מעביר או משכיר של נכס יוכלו להעביר את חיובי הארנונה שלהם על שם הקונה, הנעבר או השוכר כל עוד הודיעו על כך לרשות המקומית בכתב. כל עוד לא ניתנה הודעה מצידם – המוכר, המעביר או המשכיר הם שיחובו בתשלום הארנונה ולא הקונה, הנעבר או השוכר.

בהתאם לסעיף 326 לפקודת העיריות בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה, ולא תינתן לו הזכות לרשום את חיובי הארנונה על שם השוכר.

כמו כן, אם נכס מסוים מוחזק על ידי פולש, הפולש הוא אשר יחוב בתשלום הארנונה בגין הנכס ולא בעליו.

נכס אשר אינו מוחזק כלל, אזי בעל הזיקה המשפטית הקרובה ביותר לנכס הוא אשר יחוב בתשלום הארנונה, כאשר לרוב בעל הנכס הוא שמחויב בארנונה בגין הנכס בהיעדר מחזיק בפועל.