ארנונה הנה מס המוטל על נישום המחזיק בנכס בתחומה של רשות מקומית מכוח שלוש הוראות דין הקובעות את עקרונות היסוד של דיני הארנונה: פקודת העיריות [נוסח חדש], חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 ותקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007. מכוח הוראות אלו, מתקינה מועצת הרשות המקומית בכל שנת כספים, את צו הארנונה השנתי.

הארנונה מוטלת בכל שנת כספים, על הנכסים שבתחום הרשות המקומית שאינם אדמת בנין או רחוב, והם: בניין, קרקע תפוסה ואדמה חקלאית. הארנונה מחושבת לפי שטח הנכס (במטרים רבועים) המוכפל בתעריף למ"ר, הנקבע בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו.

הארנונה מוטלת כמס ללא זיקה ישירה לשירות הניתן על ידי העירייה לנישום, ולפיכך אין בטענה מצד הנישום ביחס לשירות הניתן לו כדי להצדיק אי תשלום ארנונה כדין.

בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 הותקנו סכומים מזעריים וסכומים מרביים לארנונה הכללית אשר רשות מקומית מטילה על כל אחד מסוגי הנכסים. הסכומים המרביים והמזעריים מעודכנים בכל שנת כספים, בהתאם לכללים שנקבעו בתקנות.

הנחה או פטור בארנונה ניתנים בהתאם להוראות דין שונות, אשר העיקריות שבהן הן תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 ובפקודת הפיטורין (מסי העירייה ומסי הממשלה) 1938.