סעיף 250 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מסמיך את העירייה להתקין חוקי עזר לביצוע התפקידים אותם היא נדרשת או מוסמכת למלא עפ"י דין; ובכדי לסייע לעירייה בביצועם, לרבות בדרך של חיוב בעל נכס או מחזיקו לבצע בנכס עבודה הנחוצה להשגת מטרה כאמור.

סעיף 251 לפקודה מסמיך את מועצת העירייה לקבוע בחוקי העזר העירוניים הוראות בדבר תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות לצורך קיום השירותים המוסדרים בחוקי העזר. עוד מסמיך הסעיף את מועצת העירייה לקבוע במסגרת חוקי העזר הוראות בדבר מתן רישיון או היתר בקשר לשירותים הניתנים על ידה, לרבות תשלום אגרות בעד הרישיון או ההיתר.

סמכותה הספציפית של העירייה לחייב באגרת שילוט קבועה בסעיף 264 לפקודה, שעניינו "מודעות":

"העיריה תפקח על הצגת מודעות, שלטים וטבלות במקומות עסק או על גבי לוחות או במקומות אחרים, או תאסור הצגתם."

בהתאם לסמכות העירייה לפי הפקודה, נוהגת כל עירייה להסדיר בחוק עזר עירוני את נושא רישיון/היתר שלט לרבות תשלום אגרת שילוט. כך לדוגמא: בחוק העזר לראשון לציון (שמירת הסדר והניקיון), התשמ"ט – 1988;1992; חוק העזר לרמת גן (שילוט ופרסום), התשנ"ג – ; חוק העזר לתל אביב (שילוט), התשנ"ג – 1992.

אגרת השילוט נועדה לממן את ההסדרה והפיקוח של הרשות המקומית על שלטים המוצבים בשטחיה. שיעור אגרת השילוט נגזר עפ"י רוב לפי גודל, מיקום וסוג השלט.

הרציונאל בבסיס סעיף 264 לפקודה ובבסיס התקנת חוקי העזר העירוניים, המחייבים בעלי עסקים המעוניינים להציב שלטי פרסום ומידע על עסקיהם, הנו ככל הנראה שמירת מראה אסתטי ואחיד של העיר, ופיקוח על התכנים המוצגים בשלט בהיבטים של תקנת הציבור.

לרוב, המחלוקות בנוגע לחיוב באגרת השילוט עוסקות בסוגיות הבאות:

• התאמה להגדרת המונח "שלט" או "מודעה" בהתאם לחוק העזר.
• מיקומו של השלט, בשטח ציבורי או בשטח פרטי, כתנאי לחיוב באגרת שילוט.
• אגרת שילוט הנה מס מסווה בהיעדר תמורה ישירה כנגדו.