אגרת פינוי פסולת

אגרת פינוי פסולת הינה אגרה ייעודית, הנגבית עפ"י רוב מעסקים ומנכסים שאינם משמשים למגורים. במרוצת השנים עמדה אגרה זו במרכזם של הליכים משפטיים רבים כנגד רשויות מקומיות, על רקע החיוב של גופים הפטורים מארנונה, באגרת פינוי פסולת; ועל רקע הגברת נטל תשלומי החובה המוטלים על עסקים, בגינה.

בע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עיריית קרית ביאליק, פ"ד נה (1) 156, קבע בית המשפט העליון כי שירותי פינוי פסולת נכללים בשירותים המוניציפאליים הבסיסיים שהעירייה מספקת ועל כן, המקור למימונם הינו מתשלומי הארנונה.

יחד עם זאת, סעיף 242(2) לפקודה קובע כי עירייה: "תורה בדבר פינוי סחי ואשפה מְכָל בית ותקבע את האגרות בעד הפינוי". מכאן שהפקודה הקנתה לעירייה סמכות לגבות בנוסף לארנונה אגרה בשל פינוי אשפה, בדרך של התקנת חוקי עזר.

סוגיה זו תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 2851/04 עמותת סוחרים למען סוחרים נ' עיריית ירושלים, בנוגע לגביית אגרת "פינוי אשפת מפעל" על פי חוק העזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון), תשל"ח – 1978.

במסגרת בג"צ 2851/04 הנ"ל, הוצגה עמדתו העקרונית של משרד הפנים ולפיה פינוי פסולת הוא אחד מתפקידיה ומחובותיה הבסיסיים של העירייה לתושביה, וככזה הוא חלק מליבת השירותים עבורם נגבית הארנונה. בנוסף, סבור משרד הפנים כי הטלת אגרה בגין פינוי פסולת בדרך של התקנת חוקי עזר, נוגדת את תכלית חוק ההסדרים ועוקפת את המנגנון הקבוע בחוק זה להעלאה השנתית בשיעור הארנונה. יחד עם זאת סבור משרד הפנים בהתאם לנוהל שהוצא על ידו בשנת 1997, כי ניתן להטיל בחוקי עזר אגרות פינוי פסולת על גופים הפטורים מתשלום ארנונה וכן על גופים המייצרים כמויות פסולת חריגות (דוגמת מפעלים).

בעת"מ (חי') 7784-04-09 קריון – מרכז קניות בע"מ נ' עירית קרית ביאליק (טרם פורסם), קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבוע בחוקי העזר קריטריונים ברורים לבדיקת קיומה והיקפה של פסולת חריגה, וכי החיוב באגרת פינוי פסולת יושת למימון הוצאות החורגות מהשירות הרגיל לתושב בגין פינוי פסולת.

להערכתנו, במהלך השנים הבאות, השימוש באגרה זו צפוי לגבור ולהעמיק נוכח העלויות הנוספות שהועמסו על הרשויות המקומיות בשל הוראות חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, ובראשן החיוב בהיטל הטמנה.