מחזיק אשר נושל ממקרקעין שבהחזקתו רשאי להגיש אחת משתי תביעות: האחת, תביעה משפטית "רגילה" נגד המנשל על יסוד זכותו העדיפה להחזקה (תביעה פטיטורית).במסגרת תביעה זו על המחזיק הנטל להוכיח כי זכותו להחזקה עדיפה על זכות המנשל, על מנת לקבל פסק דין לטובתו;

השנייה, תביעה משפטית נגד המנשל להשבת המצב לקדמותו על-פי סעיף 19 לחוק המקרקעין (תביעה פוססורית). במסגרת תביעה זו אין בית המשפט עורך בירור באשר לזכויות הצדדים לגופן, אלא משיב את החזקה לידי התובע, כפי שהיה טרם שזו נשללה ממנו.

היות שכך, הרי שהחלטת בית המשפט בתביעה הפוססורית אינה יוצרת מעשה בית-דין כנגד הנתבע, אשר רשאי להגיש תביעה כנגד המחזיק שזכה בתביעה הפוססורית, ולהוכיח כי זכותו בנכס עדיפה, ועל כן יש להשיב לידיו את החזקה במקרקעין.

חשוב להבהיר כי תביעה פוססורית, יכול שתוגש על-ידי מי שמחזיק שלא כדין במקרקעין, נגד הזכאי האמיתי להחזקה; לעומת זאת, המחזיק שלא כדין אינו יכול להגיש תביעה פטיטורית, בה כאמור, נערך בירור זכויות לגופו של עניין.

עוד חשוב לציין כי סעיף 19 הנ"ל מקנה לבית המשפט שיקול דעת לבחון, במסגרת ההליך הפוססורי, גם את שאלת הזכויות המהותיות.