דבר החקיקה המרכזי בתחום השלטון המקומי, המעגן את כינונה של העירייה ומסדיר את פעילותה וסמכויותיה של העירייה. במקורה הפקודה הנה מנדטורית, והיא עובדה לנוסח חדש, בעברית, בשנת 1964. מאז הותקנה פקודת העיריות בנוסחה החדש ועד היום תוקנה הפקודה 121 פעמים.

בפקודת העיריות מוסדרים בין היתר הנושאים באים: כינון עירייה; כינון מועצת עירייה; חובותיה וסמכויותיה של העירייה; ועדות המועצה; נכסי העירייה ועסקיה; תקציב העירייה וחשבונותיה; עובדי העירייה; מקרים בהם יתערב השלטון המרכזי בניהול העירייה; ארנונה וגבייתה; חוקי עזר וכיו"ב.

מקבילתה של פקודת העיריות בנוגע למועצות מקומיות ומועצות אזוריות היא פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]. פקודה זו אינה מפרטת ומקיפה דיה, ולכן הוצאו צווים נוספים (כגון: צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958), בנוסף כפועל יוצא מהיעדר פירוט זה הוחלו על מועצות מקומיות הוראות רבות מפקודת העיריות.

בעבר בפקודת העיריות הוסדר גם נושא תשלומי הארנונה, אולם עם חקיקת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 והתקנות מכוחו – הוצאו מפקודת העיריות מרבית ההוראות הנוגעות לחיוב בארנונה.

בשנים האחרונות נעשה ניסיון לקדם את חקיקתו של חוק העיריות, אשר נועד להחליף את פקודת העיריות, ואולם הליך חקיקה זה טרם הושלם.

בין החידושים הצפויים במסגרת חוק העיריות ניתן למנות את אלה: קביעת מבנה ארגוני חדש לעירייה וביזור סמכויות בין האורגניה השונים; חיזוק הדרג המקצועי תוך ייחוד סמכות ראש הרשות לקביעת מדיניות; חיזוק מרכיבי הבקרה התוך-רשותיים ובהם הגדלת סמכויות המועצה; יצירת הבחנה ברורה בין עיריות בעלות חוסן כלכלי וניהול תקין לבין עיריות שאינן מאוזנות תקציבית ומנוהלות באופן כושל, תוך הצרת צעדיהן של העיריות הכושלות וחיזוק עצמאותן של העיריות האיתנות.