סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע את הזכות לתבוע פיצויים בגין תכנית הפוגעת במקרקעין אשר נמצאים בתחום התכנית או גובלים עם תחום התכנית.

ההוראה הקבועה בסעיף 197(א) לחוק, הקובעת כי גם מקרקעין גובלים לתחום תכנית פוגעת זכאים לפיצויים לא היתה קיימת במסגרת הסעיף בנוסחו המקורי, אלא הוכללה בנוסח הסעיף בשלב מאוחר יותר.

יציקת התוכן למונח נכס גובל בוצעה במסגרת פסק הדין המנחה אשר ניתן ע"י כב' הנשיאה השופטת ד. בייניש במסגרת עע"מ 2775/01 ויטנר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים", תקדין-עליון 2005(3) 4319 (להלן: "פרשת ויטנר") – במסגרת פסק הדין נקבע כי ככלל, נכס ייחשב כ"גובל" רק אם יש בינו לבין תחום התכנית השקה פיזית. לצד כלל זה נקבעו שני חריגים "מצומצמים ומוגבלים" (כלשון פסה"ד) – האחד, כאשר ההשקה בין התכנית לנכס מופרעת על ידי "שטח פתוח צר", בדרך כלל מטרים ספורים בלבד ; השני, כאשר ההשקה בין התכנית לנכס מופרעת על ידי "כביש צר".

יוצא אפוא, כי פסק הדין אשר ניתן בפרשת ויטנר קובע נכס גובל מהו. יחד עם זאת, פסק הדין אינו קובע קריטריונים ברורים בנוגע למונחים "שטח פתוח צר" ו"כביש צר" (ולא בכדי, על מנת להימנע מתוצאות שרירותיות ואבסרודיות), ולפיכך אין הוא מספק ודאות בנושא. בנסיבות אלה, וכפי שניתן לראות במסגרת פסקי הדין העוקבים אשר ניתנו בנושא, כל מקרה נבחן לגופו, באמצעות בחינה פרטנית של רוחב השטח הפתוח/הכביש החוצץ ושל אופי החציצה בין הנכס לבין גבול התכנית (סוגיית אופי החציצה נבחנת בעיקר במקרה בו מדובר בכביש חוצץ) – זאת, כפי שעולה מהסקירה המדגמית של פסקי הדין העוקבים אשר ניתנו בנושא, כדלקמן: