סעיף 188(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כי עירייה רשאית להשכיר מקרקעין או להרשות שימוש במקרקעין שאין בו משום שכירות. ככלל, האינטרס הציבורי מחייב כי גוף העושה שימוש בשטח ציבורי למטרות מסחריות, ישלם לעירייה דמי שימוש ראויים בעבור שימוש זה. אלא שבקשר להקצאת מקרקעין של עירייה לגופים הפועלים בתחום הרשות בנושאי חינוך, תרבות, דת וכיו"ב, קיים הסדר מיוחד.

בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין אמנון בלומנטל ואח' נ' עיריית רחובות ואח', קבע כי העירייה משמשת כנאמן הציבור בכל פעולותיה, קל וחומר בהקצאת מקרקעין בבעלותה, וכן התווה את האופן בו יש להקצות קרקעות לגופים הנ"ל ללא קיום מכרז וללא תמורה.

בעקבות קריאת בית המשפט להסדרת הנושא באמצעות גיבוש נוהל מתאים, פורסם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 5/2001 "נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית", אשר קובע פרוצדורה להקצאת נכסים של רשות מקומית לתאגידים הפועלים שלא למטרות רווח, כדוגמת עמותות. בנוהל זה מצוין במפורש כי הגוף אשר הוקצה לו נכס על-פי נוהל זה, יעשה בו שימוש למטרה אשר לשמה הוקצה בלבד, תוך איסור מפורש על פעילות עסקית ומסחרית למטרת רווח בנכס האמור.