בכדי לעודד מיחזור של פסולת, כחלופה להטמנתה באתרי סילוק, הטיל המחוקק במסגרת תיקון מספר 9 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 היטל הטמנה, החל על מחזיקי ומפעילי אתרי הסילוק (החל משנת 2007).

הכספים הנגבים ע"י המשרד להגנת הסביבה כהיטל הטמנה מנוהלים במסגרת קרן לשמירת הניקיון וייעודם לממן פרויקטים ופעולות בתחום שמירת הניקיון ושיפור איכות הסביבה. בפועל, תשלום היטל ההטמנה מועמס ע"י מחזיקי ומפעילי אתרי הסילוק על הרשויות והגופים אשר משנעים פסולת להטמנה באתרים אלו.

עפ"י הצעת החוק לתיקון מס' 9 הנ"ל, מטרת היטל ההטמנה הנה להביא לכך שמטמיני אשפה ישאו בעלויות הסביבתיות הנובעות מהטמנת פסולת, הן באשר לצריכת הקרקע הנדרשת לשם כך והן באשר לפגיעה הסביבתית הנוצרת מהטמנת הפסולת, ובכלל זה נזקים סביבתיים עקיפים הנובעים מהגברת העומס בכבישים, זיהום אויר וכו'.

ככל שהיטל ההטמנה גבוה יותר כך עולה כדאיות השימוש באלטרנטיבות לטיפול בפסולת, אשר הנן ידידותיות יותר לסביבה. לפיכך, בכדי להפחית את כדאיות הטמנת הפסולת ולהגביר את השימוש באלטרנטיבות לטיפול בפסולת, שיעור היטל ההטמנה עולה בהדרגה ובהתמדה החל משנת 2007.