חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), תשמ"ז-1987, קובע כי מקום בו סבורה רשות מקומית כי מגרש ריק המצוי בתחום שיפוטה, למעט שטח המיועד למטרה חקלאית, הינו דרוש לציבור, רשאית היא לצוות בצו לשימוש ארעי כי על אותו מגרש יינקטו פעולות לגינון זמני של המגרש; לחילופין, רשאית היא להורות בצו על השימוש הזמני במגרש כמגרש חניה ציבורי ללא תשלום. הצווים הנ"ל מופנים כלפי בעל המגרש, כאשר בהגדרת "בעל" כלול גם המחזיק במגרש.

תוקפו של צו לשימוש ארעי הוא לחמש שנים, והוא ניתן להארכה. בהקשר זה חשוב לציין כי יש בכוחו של בעל המגרש להביא לפקיעתו של הצו, אם הוא מבקש לעשות שימוש במגרש הריק לשימוש המותר על-פי חוק התכנון והבניה. רשות התכנון לא תימנע ממתן היתר בניה או מאישור תכנית מסיבות הקשורות בשימוש הארעי במגרש.

חקיקת החוק באה על רקע תופעת המגרשים הריקים אשר הביאה להצטברות אשפה, פלישה ובניה בלתי חוקית, וכן גם דאגה לאיכות הסביבה ולמצוקת החניה ברשות המקומית. בהתאם לתכלית זו, קבעה הפסיקה כי יש לפרש את המונח "מחזיק" בהקשרו של החוק כמחזיק כדין בלבד (ראה פסק דין בעניין יצחק זוהר נ' עיריית תל אביב-יפו).